די.די.טי– דיכלורו דיפניל טריכלורואתאן- הינו אחד הרעלים המסוכנים ששימש בעבר כחומר להדברת מזיקים בחקלאות והן להדברת חרקים מעבירי מחלות. השימוש הנרחב בדי.די.טי הפך לנחלת העבר משום שהתגלה כי לדי.די.טי השפעה מסוכנת על מערכות החיים בבני אדם ובבעלי חיים.
בשל השפעתו המיידית של החומר על חרקים שונים, הוא סייע רבות כאמצעי למלחמה במחלות קשות כגון טיפוס ומלריה, המועברות באמצעות חרקים. עבור הישג זה קיבל מילר פרס נובל לרפואה.
במלחמת העולם השניה היווה הדי.די.טי אמצעי מוביל למלחמה בטיפוס ומלריה וערים שלמות רוססו בחומר זה. במקביל עלתה קרנו של החומר במגזר החקלאי בשל יעילותו, זמינותו ומחירו הזול.עד מהרה הפך הדי.די.טי לאחד מחומרי ההדברה המובילים בעולם וזאת בגיבוי משרדי הבריאות בעולם כולו. אולם, לאחר מספר שנים החלו המזיקים השונים לפתח עמידות לחומר ולצורך ביצוע הדברה נדרשו כמויות עצומות.
נזקי ה-DDT
חרקים אשר רוססו בדי.די.טי נאכלו בידי עופות או מכרסמים. בשל נטייתו של הרעל להצטבר בגוף, ריכוז הדי.די.טי בגופן של בעלי חיים אלה עלה עם כל חרק נגוע שנאכל. טורפי העל הניזונים מעופות אוכלי חרקים וממכרסמים סופגים עם כך כמות כפולה ומכופלת של די.די.טי ונפגעים באופן קשה גם הם.
בסופו של דבר בשנת 1972 הוצא החומר משימוש בארה”ב ובמהרה גם בכל ארצות העולם המערבי. בארצות המתפתחות, עד היום נעשה שימוש בחומר זה בעיקר לשם מניעת מלריה וכן להדברת גידולים חקלאיים. פעילי סביבה שונים מוחים נגד השימוש בחומר זה בארצות המתפתחות, אולם בשל העלויות הנמוכות של הדי.די.טי קשה למצוא תחליף יעיל וזול שלא יגרום לנזק סביבתי ובריאותי.
בזמן גלי העלייה הגדולים בראשית קום המדינה, רוססו העולים החדשים בדי.די.טי על מנת להשמיד את הטפילים מעבירי המחלות על גופם. בנוסף, רבים מן הבתים החזיקו מרססים או מזלפי די.די.טי ששימשו להדברת יתושים וחרקים אחרים.
כיום, גם בישראל, כמו במדינות מערב אחרות, חל איסור על שימוש בדי.די.טי אולם שימוש בחומר נמשך לצורך הדברת זבובי החול, שטרם נמצא נגדם חומר הדברה יעיל. על אף שהמשרד להגנת הסביבה מודע להשפעות השליליות של הדי.די.טי על הסביבה, בנושא זבובי החול הוא מעדיף את טובת הציבור עד אשר ימצא תכשיר חלופי. להדברת יתושי האנפולס שמעבירים את מחלת המלריה משתמשים בחומרים חלופיים מאחר והמחלה אינה נפוצה בישראל.