בישראל חיים כ-41 מיני נחשים, מתוכן 9 מינים ארסיים, שגורמים עד לשני מקרי מוות בשנה. הנחשים הארסיים נחשבים למזיקים מסוכנים, והם נמצאים הן בדרום הארץ והן בצפונה. נחש עשוי להסתתר בגל אבנים או בתוך סבך קוצים בשדה, למעט הצפע הישראלי שחי באזורים מיושבים.
זני נחשים ארסיים בישראל
למעט פתן שחור שמשתייך למשפחת הפתניים, כל שאר הנחשים הארסיים בישראל משתייכים למשפחת הצפעוניים. זנים כמו פתן שחור, שפיפון הנגב, עכן גדול, עכן קטן, עכן החרטומים ועכן מקרין, מצויים רק באזורי הנגב, מדבר יהודה, ים המלח וסיני.
בנוסף לכל אלה, נחשי אפעה מגוון וצפעון שחור (שנקרא גם שרף עין גדי) נתפסו גם באזור הגלבוע. צפע החרמון חי אך ורק באזורים הגבוהים של החרמון.הצפע הישראלי נפוץ בכל חלקי הארץ וחי במחסנים, בלולים ובאסמים. הוא ממית יותר מכל הנחשים הישראלים האחרים גם יחד. לצפע הישראלי סימני זיהוי בולטים – צבעו חום או אפור צהבהב, על גבו פס חום ברוחב לא אחיד, ראשו רחב ומשולש, ועליו כתם חום שנראה כמו האות V הפוכה. נחשים הם בעלי-חיים הפעילים בעונת הקיץ, ועל כן יש לשים לב בעת טיולים ושהיות בחוץ.
מהלך ההכשה
סימפטומים להכשת נחש
ואלו הסימנים המזהים להכשת נחשים; האזור המוכש נעשה רגיש וכואב מאוד, ולעיתים ניתן לראות סימני שיניים בעור, אך לא תמיד. בנוסף, בתוך זמן קצר האזור מתחיל להתכהות ולהתנפח, זאת עקב הריסת כלי הדם. לאחר מספר שעות, מופיעות באזור ההכשה שלפוחיות מלאות בנוזל צהבהב.
מה לעשות במקרה של הכשה?
*להרחיק את הנפגע מהנחש ולמנוע את תזוזתו, שכן כל תנועה מגבירה את זרימת הדם לאיבר המוכש. פינוי יש לעשות רק באמצעות אלונקה.
*לשטוף את המקום המוכש במים, ובמידת האפשר לחטא.
*לקבע את הגף המוכש כאילו מדובר בשבר. *לבדוק אם ניתן למשש דופק בגף המוכש. אם לא, לציין זאת באוזני הפרמדיק או הרופא. *במידת האפשר, להכניס צנתר לווריד ולהתחיל לערות נוזלים. הארס גורם תמט לורידים והם נסגרים. *אם ההמתנה לאמבולנס מתמשכת, יש לאלתר אלונקה בעזרת מוטות ושמיכה ולהתקדם לבית החולים בכל דרך אפשרית. *אם מתאפשר, להביא את הנחש המכיש לבית החולים על מנת שניתן יהיה לזהותו, ולהתאים את הטיפול לסוג הארס. חשוב לזכור שדקירה משיני נחש מת עשויה לגרום להזרקת ארס. במידה שהדבר לא אפשרי, לציין מהם צבעי הנחש, כתמים בולטים, אורכו וצורת הראש.