הדברה ביולוגית הינה שיטת הדברת מזיקים שונים באמצעות אורגניזמים חיים המשתייכים לקבוצות שונות והם מדבירים מזיקים שונים.

ההדברה הביולוגית נועדה להחליף או להשלים את שיטות ההדברה השונות, בעיקר הדברה הכימית שגורמת לנזק רב לסביבה. ההדברה הביולוגית ידידותית הן לאדם והן לסביבתו.

השימוש בהדברה ביולוגית נפוץ בעיקר בתחום החקלאות, ולעתים היא מתבצעת בצורת הדברה משולבת, לצד הדברה כימית.

ההדברה הביולוגית פותחה במשך השנים כתשובה להדברה הכימית הן בשל הנזקים הרבים שהיא גורמת לאדם ולסביבה והן בשל גילויי העמידות שהחלו המזיקים לגלות מולה במשך השנים.

חשוב להדגיש כי בהדברה אשר עלולה להשמיד אוכלוסיות מזיקים שלמות, יש סכנה למגוון הביולוגי בעולם. ההדברה הביולוגית לעומת זאת, מתחשבת גם בכך ואינה גורמת להשמדה של כל אוכלוסיית המזיקים אלא מפחיתה את מספר הפרטים למצב בו מידת הנזק שלהם מזערית.

עיקרי השיטה להדברה ביולוגית:

תחילה מוצאים את ה"אוייבים" הטבעיים של המזיקים שנרצה להדביר, ניתן לייבא את האוייבים מארצות או איזור אחרים או לחילופין לאתר אוייבים בשטח עצמו.

כאשר האוייבים מיובאים ניתן לפעול בשתי דרכים בהתאם לסוג האוייב:

  1. ריבוי מבוקר – ניתן לגדל את האוייבים בשטחי גידול יעודיים האופטימליים להתרבותם ובכך להגדיל את כמותם משמעותית. לאחר מכן האוייב יפוזר בשטח אותו רוצים להדביר וישמיד באופן יעיל ומיידי את המזיקים.
  2. ריבוי עצמאי – השיטה השנייה היא פיזור האוייבים בכמות קטנה בשטח לצורכי התרבות והתפתחות עצמאיים תוך כדי אספקת תנאים מתאימים.

במידה ולא משתמשים באוייבים מיובאים, אלא באוייבים שנמצאים בשטח אותו רוצים להדביר ניתן לפעול בשיטת הריבוי המבוקר או לחילופין  להפסיק את הגורמים הנמצאים בשטח שעלולים לפגוע באוייב ו/או לספק לו מזון זמין ובכך לגרום להתרבות שתביא להשמדת הזן המזיק.

מיהם האוייבים בשיטה הביולוגית?

את האוייבים המשמשים להדברה בשיטה הביולוגית ניתן לחלק למספר קבוצות בהתאם לאופיים וסוג ההדברה שהם מבצעים למזיקים. שלושת הקבוצות הן:

טורפים –
הטורפים כשמם כן הם – טורפים את הזן המזיק ובכך מונעים את המשך הנזק. בין הטורפים ניתן למצוא: ציפורים, חיפושיות, זבובים שונים, תולעים ועוד.
אחת הדוגמאות להדברת מכרסמים הינה גידול של בזים אשר צדים את המכרסמים המזיקים בשדות. ברחבי הארץ נבנו קיני בזים, אשר ניזונים מהמכרסמים ומקטינים את הנזקים ללא שימוש בחומרי הדברה כימיים.

טפילים –
הטפילים גורמים נזק למזיקים בטווח ארוך יותר ופחות מיידי. הם נטפלים למזיקים לאורך זמן וגורמים להשמדתם.
כדוגמא ניתן לקחת צרעה שזחליה גורמים לנזק לכנימות העלים. הצרעה מטילה ביצים בתוך גוף הכנימה, מן הביצים בוקעים זחילים אשר ניזונים מגוף הכנימה עד למותה.
מאוחר יותר הזחלים בוקעים מתוך גוף הכנימה ויוצאים החוצה.

פתוגנים –
קבוצת אורגניזמים ממשפחת החיידקים הגורמים לפגיעה במזיקים באמצעות רעלנים שונים. לדוגמא, חיידקים אשר תוקפים זחלי יתושים בכך שהם גורמים להחדרת רעלן לתוך מערכת העיכול שלהם ובכך מביאים להשמדתם.

שמירה על איזון אקולוגי

כאשר מדובר בהדברה ירוקה חשוב להיזהר על אף שהיא אינה פוגעת בבני האדם ובסביבתם. הסכנה הגדולה היא שאותם אורגניזמים חיים שהובאו כאוייבים, ידחקו בסופו של דבר את המינים המקומיים ויגרמו לבעיה אקולוגית כתוצאה מכך שיהפכו הם למזיק הגורם מטרד לסביבה. שיטת הדברה נוספת הינה באמצעות הנדסה גנטית.

כאמור לעיל, הדברה ביולוגית מיועדת בעיקר לחקלאות או לשטחים ציבוריים נרחבים.

מבחינת השימוש הביתי, ההדברה הביולוגית באה לידי ביטוי בעיקר כדי להדביר יתושים אשר מתרבים באיזור של מקור מים עומד – בבתים פרטיים בהם ישנן בריכות נוי ישנה סכנה להתרבות יתושים, אחד הפתרונות הביולוגיים לבעיה הוא גידול דגי גמבוזיה לבריכות. דגי הגמבוזיה ניזונים מביצי וזחלי יתושים ובכך גורמים להשמדה טבעית של מזיק זה.

רוצים לדעת עוד? סרטון מרתק של החברה להגנת הטבע ושל אוניברסיטת תל אביב בנושא  פרויקט הדברה ביולוגית המתבצע על ידי תנשמות ובזים זכה במקום הראשון בקטגוריית סרטים הדרכה מקצועיים, בפסטיבל הסרטים הבין לאומי "Agrofilm" בנושאי טבע, חקלאות ואקולוגיה בסלובקיה